איך לראיין מועמדים: המדריך של המראיין, לא של המרואיין
רוב התוכן על ראיונות עבודה כתוב למחפש העבודה. אבל אם אתם המעסיק שיושב בצד השני של השולחן, אתם אלה שמקבלים את ההחלטה היקרה. ראיון טוב הוא לא חקירה ולא שיחת היכרות נעימה, הוא כלי הערכה שיטתי. הנה איך לבנות אותו כך שתצאו ממנו עם תשובה אמיתית על השאלה: האם האדם הזה יצליח אצלנו.
הכנה: ראיון מתחיל לפני שהמועמד נכנס
מראיינים רבים פותחים את קורות החיים שתי דקות לפני שהמועמד מתיישב, ומאלתרים. התוצאה היא ראיון שמרגיש כמו שיחת חולין, שבסופו אין באמת מידע להשוות בין מועמדים. הכנה לוקחת רבע שעה ומשנה הכל.
לפני הראיון, סכמו לעצמכם שלושה דברים:
- שלוש ארבע יכולות הליבה שהמשרה דורשת, ושעליהן הראיון יבדוק. למשל יכולת עבודה תחת לחץ, שירותיות, או חשיבה אנליטית.
- שאלה אחת או שתיים לכל יכולת, מנוסחות מראש וזהות לכל המועמדים, כדי שתוכלו להשוות תפוחים לתפוחים.
- סימני שאלה מקורות החיים: מעבר תכוף בין מקומות עבודה, פער בתעסוקה, או קפיצה לא ברורה בתפקיד. אלה נושאים לבירור ישיר ורגוע בראיון.
כשכל המראיינים שואלים את אותן שאלות ליבה, ההחלטה מתבססת על נתונים ולא על מי שהיה הכי סימפטי.
שאלות מבוססות התנהגות: שיטת STAR
הדרך הכי אמינה לחזות ביצועים עתידיים היא לבדוק התנהגות בעבר. במקום לשאול "איך אתה מתמודד עם לחץ", שאלה שכל אחד יודע לענות עליה יפה, בקשו דוגמה אמיתית: "ספר לי על פעם שהיית בלחץ זמנים כבד. מה עשית?". כך אתם שומעים מעשים, לא הצהרות.
שיטת STAR עוזרת לכם לפרק כל תשובה ולבדוק שהיא מלאה:
- Situation: מה היה ההקשר, מה קרה.
- Task: מה הייתה המשימה או האחריות של המועמד.
- Action: מה הוא עצמו עשה בפועל, לא מה "הצוות" עשה.
- Result: מה הייתה התוצאה, ומה הוא למד.
אם מועמד מספר רק על מה ש"אנחנו עשינו" בלי להגיע ל"אני עשיתי", זה רמז שכדאי לחפור עוד. דחפו בעדינות לפרטים: "מה היה החלק הספציפי שלך?". מועמד שבאמת היה שם יוכל לרדת לפרטים, מי שמייפה יתקשה.
מה אסור לשאול בראיון לפי חוק
זה החלק שמעסיקים נכשלים בו לא מתוך כוונה רעה אלא מחוסר תשומת לב. החוק בישראל אוסר אפליה בקבלה לעבודה על בסיס שורה של מאפיינים, ולכן יש שאלות שפשוט לא שואלים, גם אם הן נשמעות תמימות בשיחה.
הימנעו משאלות שנוגעות ל:
- מצב משפחתי, הריון ותכנון משפחה: אסור לשאול אישה אם היא בהריון, מתכננת ילדים, או מי שומר על הילדים. זו אחת ההפרות הנפוצות והבעייתיות.
- גיל, דת, מוצא ולאום: אלא אם יש לכך רלוונטיות חוקית וישירה לתפקיד.
- מצב בריאותי כללי: אפשר לשאול רק על יכולת לבצע את דרישות התפקיד הספציפיות, לא על היסטוריה רפואית.
- השקפות פוליטיות ונטייה מינית.
הכלל הבטוח: אם השאלה לא נוגעת ישירות ליכולת לבצע את העבודה, אל תשאלו אותה. גם אם המועמד עצמו מעלה את הנושא, החזירו את השיחה לתפקיד.
סימני אזהרה ומה הם באמת אומרים
לא כל מה שמרגיש לכם "לא מתאים" הוא דגל אדום אמיתי, ולכן כדאי להפריד בין רושם לבין נתון. כמה סימנים ששווה לשים לב אליהם:
- דיבור שלילי על מעסיק קודם: מועמד שמאשים את כולם חוץ מעצמו עלול לחזור על התבנית אצלכם.
- חוסר עקביות בין הסיפורים: גרסאות שמשתנות בין שאלה לשאלה.
- תשובות כלליות בלי שום דוגמה ספציפית: אחרי שני ניסיונות לקבל דוגמה אמיתית ואין, זה נתון.
- חוסר עניין מוחלט בתפקיד עצמו: מי שלא שואל שום שאלה על העבודה אולי פשוט מחפש כל משרה.
מצד שני, היזהרו לא להפוך כל סטייה קטנה לדגל אדום. מועמד לחוץ בראיון הוא לא בהכרח עובד גרוע, לפעמים זה דווקא מי שאכפת לו.
פרונטלי, זום, וקבלת ההחלטה
ראיון בזום נוח ומהיר וטוב לשלב סינון ראשון. הוא חוסך נסיעות ומאפשר לכם לעבור על יותר מועמדים. אבל לשלב ההכרעה, מפגש פרונטלי עדיין נותן מידע שאי אפשר לקבל במסך: איך האדם נכנס לחדר, איך הוא מתנהל בשיחה לא מתווכת, והכימיה עם הצוות. שילוב נפוץ ויעיל הוא סבב ראשון בזום וסבב שני פרונטלי לאלה שעברו.
כשמגיע רגע ההחלטה, אל תסתמכו על תחושת בטן בלבד. רשמו מיד אחרי כל ראיון את ההתרשמות לפי יכולות הליבה שהגדרתם מראש, בזמן שהזיכרון טרי. אם ראיינו כמה מראיינים, השוו הערכות לפני ששומעים את דעתו של המנהל הבכיר, כדי לא להיגרר אחרי הדעה החזקה בחדר. ולבסוף, בדקו ממליצים. שתי שיחות קצרות עם מעסיקים קודמים מאשרות או סותרות את מה שראיתם, ולעיתים חוסכות טעות יקרה.